ט"ו בשבט עם שביל חדש ומכוורת ישנה...

ט"ו בשבט, חג האילנות הוא מועד מצוין לפתוח את הפוסט הראשון בבלוג המוזיאון.
אחרי הגשם, והשלג המרהיב והקצרצר שהיה כאן על ההר, נדמה שסוף החורף הגיע ואיתו עונת הפריחה.
כלניות, רקפות, תורמוסים ושקדיות מקשטות כל פינה בגליל המערבי (שלשמחתנו הוא ירוק כל השנה).

ובהמשך למסורת שהתפתחה כאן לאחרונה ב ט"ו בשבט, גם השנה יזם "נוי חניתה"  פיתוח  של שביל חדש ההולך בתוך חורש ים תיכוני על קו הרכס הצופה אל הגליל המערבי. השביל שיקרא מעתה "שביל המכוורת" (ותיכף תדעו גם למה), הוא המשך לשביל "גן עדן" הוותיק, לשביל המדרגות ולשביל התצפית שנפתחו בשנה שעברה . כולם מתחברים זה לזה, כפי שתוכלו לראות בתמונה. 

טו בשבט 2014

שולחן התצפית

 בשבת הקרובה יפתח, כאמור, שביל קצר ויפה במיוחד שבמרכזו עץ אלון מפואר ובסיומו מבנה המכוורת הישן של חניתה. את  ענף המכוורת מקימים בחניתה ב- 1939.  מבנה האבן הקטן ששימש אותה, נבנה ככל הנראה בתחילת שנות ה- 40 והוא שימש לרדיית הדבש. מתחתיו (בסמוך לכביש המערכת של היום) היה צריף פח גדול, שם אוחסן ציוד הכוורות. מסביב לשטח זה, על משטחי הסלע, פוזרו הכוורות.

מבנה המכוורת לפני השיפוץ

 הדבוראים: נאוה הירש ויוחנן כץ, חניתה, 1942

המכוורת, למרות הצלחתה היחסית, נסגרה בסוף שנות ה-50. אבל כשהקימו בחניתה את ענף האבוקדו (ב- 57) חזרו הכוורות, הפעם  לשטחים החקלאיים שבעמק הקורן, בכדי להפרות את פרחי האבוקדו. גם היום שוכרים המגדלים כוורות להאבקת גידוליהם ולהעלאת היבול.
את מרב האינפורמציה על המכוורת הנשכחת, קיבלתי  מאמנון ברנהרדט ומרותי יצחקי, שאביהם, משה ברנהרדט היה בין חברי הקיבוץ שעבדו באותן השנים במכוורת. 
הטקסט היחיד שמצאתי הוא קטע קטן ומעניין המספר על עבודת המכוורת, אותו כתב יוחנן כץ בשנת 1942 עבור עלון המשק שנקרא אז "בסלעים".

הולכת ונגמרת בקרוב השנה הרביעית לקיום המכוורת בחניתה, ואני רוצה לסכם קצת את הישגינו מאז ועד היום.  כשהתחלנו בעבודה זו, לא הכרנו כלל את התנאים החיצוניים, שהם כל כך חשובים לענף זה במיוחד. הפריחה והאקלים הם שני הגורמים הקובעים בענף הזה, יותר מכל יתר ענפי החקלאות, ובמיוחד בחניתה.

צריך  להביא את משפחת הדבורים שתהיה חזקה ומאוכלסת  עד למקסימום, ומוכנה לצאת לאגירת הצוף היקר. ברגע שהפריחה הממשית מתחילה, צריך לשמור על שיווי משקל הכוחות במכוורת, גם החודשי החורף הקרים, לבל תוציא הדבורה מרץ מיותר בחדשי הקור והרוחות. ישנם עוד הרבה גורמים, שהכשילו את התפתחות הענף בשנים הראשונות. למדנו  הרבה מהסתכלות מדויקת, הן בדבורה והן בצמחים ובאקלים.

אין לומר, ששכללנו כבר את הדבורה עד למקסימום, כי יש עוד שנפגשים בבעיות חשובות, שאין לנו ידיעה ממשית עליהן. יש לזכור, כמובן, שעצם העבודה היום-יומית נעשית כעת ביותר מהירות, מאשר בשנים הקודמות, וזה חשוב מאד לגבי גובה מחיר יום העבודה. היבול השנה לא היה גדול ביותר, אולם בהשוואה עם יתר האזורים יצאנו טוב מאד.

יוחנן כץ

בסלעים ט"ו , 1942

(מתוך: חניתה- ספר היובל)