וְחַג שָׁבוּעוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ
בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים.
הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה
בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.
אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ
אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ!
הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה
בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.
אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ
אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ!
"מהמתישב בחניתה ובסביבות דומות לה ידרש מגע אל האדמה יותר קרוב ויותר מתמיד מזה הקיים בין המתישב ובין אדמתו בעמק ובמישור. כאן בהרים, לא תיהיה המכונה חוצצת בינהם: הטרקטור לא יוליכהו והקומביין לא ינשאהו....כך כתב יוסף וייץ (מנהל מחלקת הקרקעות בקרן הקיימת לישראל ) ב- 1938 , עת עלתה חניתה על הקרקע.
צעד בצעד יצטרך להתנהל על האדמה זרועת החצץ לרגל הבהמה מאחורי המחרשה. והמכוש, והדושן והמעדר יקרבו את ראשו אליה, כדי לנשום תמיד את נשימתה וכדי לנגוע ברגב לפוררו ובחלוק-האבן להסירו...
אך זה יהיה עובד-האדמה האמיתי וסימניו: פשוט וקשה כסלע, נעלה ונשגב כהר."
חניתה- תחילת שנות ה-40 |
חגיגת שבועות בחניתה - צילומים משנות ה-40 |