 |
"חניתה תנצח... אין לנו ברירה אלה לנצח. הישוב ההרואי, הבנים של תל-חי לעשרות, של חניתות ושל דפנות, העם הנצחי, הנרדף בכל הדורות ע"י ההמנ'ים למיניהם - הנצחון יהיה שלו. זכר לא יישאר מהספר הלבן"
וילנה 1939, מרדכי טננבוים, לימים מפקד אי"ל (הארגון היהודי הלוחם) בגטו ביאליסטוק. הציטוט לקוח מתוך "דפים מן הדליקה" (באדיבות מוזיאון בית לוחמי הגיטאות)
עד לתחילת מלחמת העולם השנייה שררו קשרים הדוקים בין הישוב היהודי בא"י לבין פולין. פעילי מפלגות, עסקנים ושליחים היו מגיעים לפולין תדיר, אנשי הישוב נסעו לבקר את בני משפחותיהם שנשארו בפולין ומכתבים וחבילות מזון הגיעו מפולין לבני המשפחה שבארץ. אלה, דאגו לגורל היישוב ולמפעל התקומה בארץ ישראל ואלה, היושבים בארץ, עקבו בדאגה אחר המאורעות המאיימים על גורלה של יהדות התפוצות.
חודשים ספורים לפני פלישת גרמניה הנאצית לאדמת פולין, באותה השנה (1939) שבה כותב טננבאום כנגד הספר הלבן ועל התקווה שבישובה של חניתה, דן ודפנה, מבקר זלמן שז"ר (אז, זלמן רובשוב) בחניתה, מטעם הועד הפועל של ההסתדרות. היה זה לרגל חג הנטיעות הראשון בו ניטע "גן קדושי חניתה"לזכר הנופלים. בנאומו נושא שז"ר את רחשי ליבם של יהודי אירופה ואת תקוותם בתקומת הישוב היהודי לנוכח סכנת המלחמה המתקרבת.
מתוך: "דבר", י"ז שבט תרצ"ט 6.2.1939
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה