הצגת רשומות עם תוויות חלוצים. הצג את כל הרשומות
הצגת רשומות עם תוויות חלוצים. הצג את כל הרשומות
יום רביעי, 7 בנובמבר 2018
יום שני, 26 במרץ 2018
יום רביעי, 21 במרץ 2018
80 שנה לחניתה
היום לפני 80 שנה....
עולים
לחניתא
יום שני י"ח באדר ב' תרצ"ח, 21 במרץ 1938. באשמורת הבוקר
יוצאת השיירה מחצר "משמר זבולון" ובה עשרות משאיות טעונות. כ-400
מתנדבים מחיפה והסביבה, נוטרים בטנדרים שלהם, "הפלוגה" ובה 10 בחורות
ו-80 בחורים של ציודם האישי, מנהלי העבודה מ"סולל בונה" על ציודם. פני
כולם – צפונה.
"בקושי רב עלה לרכז 50 חמורים ועוד יותר קשה היה להמציא אותם
למשמר זבולון. בדרך ברחו חמישה מהם. בשעה מאוחרת בלילה – באתי למשמר זבולון עם שני
חמורים אחרונים. השעה היתה שתיים אחר חצות. במחנה שקט, שורות של אוטומובילים מסודרים
ועמוסים עם חפצים שונים. התחלנו להעלות את החמורים על האוטומובילים. בשעה 4 לפנות
בוקר גמרנו את סידור החמורים על האוטומובילים, וכמו כן הכנו 1,000 מנות אוכל ליום
העליה לחניתה ע"י מטבח הפועלים בחיפה.
בשעה חמש בבוקר זזה השיירה. בראש השיירה - אוטו קטן ובו ספר תורה של
זקני "יסוד המעלה", שנתנו אותו לחניתה בתור תקדים לצורת ישוב. השיירה
נוסעת לפי תכנית מסודרת.
בשעה 6:30 הגענו לכביש נגד אדמת חניתה והתחילה הפריקה של האוטומובילים
והעלאת החפצים למעלה ע"י חמורים ועל כתפי האנשים. העלינו במשך היום את כל מה
שהבאנו ע"י האוטומובילים. קבוצת חברים מ"הפועל" בחיפה התחילה
בסידור דרך מהכביש לגבעה. בקדחתנות נעשתה העבודה ובמשך שלושה ימים והדרך תגיע
לגבעה שעליה העמידו מחנה אהלים."
מיומנו של יוסף פיין
 |
| אוסף מוזיאון 'חומה ומגדל חניתה/ |
 |
| אוסף מוזיאון 'חומה ומגדל חניתה/ |
 |
| אוסף מוזיאון 'חומה ומגדל חניתה/ |
 |
| אוסף מוזיאון 'חומה ומגדל חניתה/ |
 |
| אוסף מוזיאון 'חומה ומגדל חניתה/ |
יום חמישי, 24 במרץ 2016
מחניתה לחיפה- סיפור משפחתי
"שמי מיכה גפן, לשעבר גלמן, לפני כשנה טיפסתי עם אופני להר
שלכם וגיליתי במוזיאון תמונה גדולה של אבי מביט במשקפת על יד מכונת היריה, מה שהיה מאד מרגש עבורי. לאחרונה עליתי למוזיאון עוד מספר פעמים והבטחתי לשלוח תמונות נוספות שיש ברשותי..."
לאחר שגפן שלח למוזיאון את תמונות הוריו מחניתה, שאת חלקם אנו מכירים ואת מקצתם ראיתי בפעם הראשונה, ביקשתי ממנו גם לכתוב על כך ולדובב את אימו על זיכרונותיה מכאן...
אז הנה, בסמיכות לחג המשק, מובא סיפורם של אלה שהיו כאן בשנים הראשונות וזיכרונות הימים ההם עדיין מלווים אותם כל העת.
 |
| מימין- משה (מישה) גלמן עם המשקפת , משמאלו - שייקה שרפברג על ה"שחורה" |
בהגיענו לפסגה מתנשפים
( לא אמרתם שיש כזו עלייה...) ביקשנו לנוח , בית קפה לא מצאנו וגם מתחם חנויות לא
היה בנמצא... אז עקבנו אחרי השילוט שהוביל אותנו למוזיאון.
עם כניסתנו הופתענו לגלות את תמונת אבי ( זה עם המשקפת ) זה היה מפגש מרגש
עם אבי שכבר עשור לא בין החיים.
כמובן שראינו את הסרט וסיירנו בין המוצגים והתגלגלנו חזרה אל החוף. מאז הוספתי את הביקור במוזיאון לאפשרויות הטיול שלי ומדי פעם עליתי לחניתה, הגעתי למוזאון והבטחתי לשלוח תמונות מעניינות שנמצאות אצלנו
באלבום המשפחתי.
הסיפור שלי מתחיל כאמור בשנת 1951, שנת הולדתי בחיפה והשנה
בה הורי עזבו, עזיבה די טראומתית את חניתה. "טראומה", מאחר ואימי לא רצתה
לעזוב אבל אבי שאהב מאוד את אימי ולדעתי חרד לזוגיות במציאות הקיבוצית של אז,
לחץ לעזוב כדי לשמור את אימי לעצמו בלבד ....
 |
| משה ותמר החניתה שנות ה-40 |
אבי הגיע לארץ מרומנייה, כחניך גורדונייה, באניית מעפילים
עם אחיו התאום. שניהם עלו לחניתה והיו בגרעין "שגב".
משם, בהחלטת הקיבוץ נשלחו שני האחים להתגייס לצבא הבריטי שם
בילו חמש שנים.
בינתיים, עם תום מלחמת העולם השנייה, אמא שלי עלתה מרומא שבאיטליה
להכשרה בדגנייה א' ומשם הגיעה לבדה לחניתה (כל שאר האיטלקים שהיו איתה בחרו להתפזר
בערים ולחיות חיים בורגניים).
סידור העבודה העיקרי שלה
היה רעיית צאן והכנת גבינות לחברי הקיבוץ. באותה השנה, השתחרר אבי מהצבא הבריטי, חזר לחניתה ופגש בה את אימי.
בזמן מלחמת העצמאות אחד מהזוגות שהכירו בחניתה רצה להתחתן, אך נאמר להם שבעבור זוג אחד הרב מנהרייה לא יסכן עצמו ויגיע עד לכאן. לכן חיפשו זוגות נוספים שרוצים להתחתן. כששאלו את הורי אם אכפת להם
להתחתן השבוע, הם נענו לאתגר והשיבו , "למה לא?!", וכך נערכה לה חתונה מרובת
זוגות בחניתה כשכידוני הרובים שמשו כמוטות לחופה.
 |
| תמר ומשה ביום חתונתם בחניתה |
 |
| חופה הנתמכת מכידוני הרובים ושמלת כלה עשויה מבד הוילון של חדר האוכל |
אימי, כיום בת 89, צלולה ובריאה בזמן כתיבת השורות אלו, מספרת שאת שמלות הכלה תפרו מהווילון הגדול של חדר האוכל, ואם מתבוננים
בתמונות זה גם נראה כך.
לאימי קראו אז תמר ססטיארי ולאבי משה גלמן , כשביקרתי במוזיאון ראיתי מוצג של
סידור עבודה שבו מופיע השם סטלה, שמה המקורי של אימי באיטליה. שאלתי אותה האם
זו היא המופיעה בסידור העבודה והיא ענתה לי במרירות שכשנחתה בנמל חיפה הורו לה שלטונות
הסוכנות לבחור שם עברי והיא בחרה בתמר וכשעלתה לחניתה פגשה את הסטלה ההיא, שלא
שינו לה את השם, "זה לא הוגן",
היא אמרה , "אותי הכריחו
לעברת ואותה לא . . .".
 |
| תמר, משה וחברים על רקע אחת מבתי חניתה הראשונים |
אני ואחותי אמנם גדלנו בחיפה אך חניתה תמיד היתה נוכחת ברקע.
את שנותינו הראשונות עשינו בחדר אחד עם שירותים
ומטבח משותפים בבית של הרכוש הנטוש ששימש קומונה לאנשי חניתה שהיו מגיעים לחיפה. וכך אני ואחותי גדלנו בעיר עם הורים שהמשיכו לחלום על חניתה, להלן חלק מהסיפורים שעליהם גדלנו:
- כשאמא היתה
מכינה קפה לאבא עם מעט מדי מים, אז אבא היה שואל אותה: "מה קרה? כבר אין מים בחניתה? "
- את 'הרכס' הכרנו בעל פה על אף שמעולם לא ביקרנו בו. אבל כן
שמענו סיפורי גבורה, פחד ותקומה. לימים, כשהתיישבתי בשנות השמונים בגילון, גרנו
בצריף בקצה הישוב, כשאימי היתה באה לבקר הנוף של קצה הישוב תמיד הזכיר לה את נוף הרכס ההוא.
- כילד קטן, כשהייתי גומר את כל האוכל אבא שלי היה אומר לי: "יפה ילד שלי, אתה גיבור
חניתה"!, אז לא הבנתי מה הקשר, אך לימים הבנתי שהיו גיבורים בחניתה.
- על בית ההבראה סיפרו שהיו מוציאים את הברי
המשק מהחדרים לאוהלים כדי לפנותם למבריאים . אמי מספרת
שבבקר היתה חולבת את הצאן ופוגשת את המבריאים שהיו באים לראות את החליבה בערב היתה פוגשת אותם שוב כאשר הגישה את האוכל בחדר האוכל. המבריאים, כך אמרה, היו מתפלאים לראותה גם שם...
סופו של דבר, זה די מדהים לגלות ברבות הימים שיש לך קשר רגשי
למקום שמעולם לא ביקרת בו קודם לכן. מרגיש לי כמעט כמו בסדרה "אבודים" –
מצאתי את המקום שבו התחיל סיפור החיים שלי ושמעולם לא הכרתי את האנשים שבנסיבות
אחרות הייתי מכיר הרבה יותר".
מיכה גפן- גילון
 |
| הומתוך האלבום המשפחתי -למעלה באמצע ושמאל - תמר וחברותיה במרפסת בית המרגוע |
יום ראשון, 22 בנובמבר 2015
יום שישי, 22 במאי 2015
אדמה, אדמה...
וְחַג שָׁבוּעוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ
בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים.
הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה
בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.
אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ
אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ!
הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה
בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.
אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ
אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ!
"מהמתישב בחניתה ובסביבות דומות לה ידרש מגע אל האדמה יותר קרוב ויותר מתמיד מזה הקיים בין המתישב ובין אדמתו בעמק ובמישור. כאן בהרים, לא תיהיה המכונה חוצצת בינהם: הטרקטור לא יוליכהו והקומביין לא ינשאהו....כך כתב יוסף וייץ (מנהל מחלקת הקרקעות בקרן הקיימת לישראל ) ב- 1938 , עת עלתה חניתה על הקרקע.
צעד בצעד יצטרך להתנהל על האדמה זרועת החצץ לרגל הבהמה מאחורי המחרשה. והמכוש, והדושן והמעדר יקרבו את ראשו אליה, כדי לנשום תמיד את נשימתה וכדי לנגוע ברגב לפוררו ובחלוק-האבן להסירו...
אך זה יהיה עובד-האדמה האמיתי וסימניו: פשוט וקשה כסלע, נעלה ונשגב כהר."
 |
| חניתה- תחילת שנות ה-40 |
 |
| חגיגת שבועות בחניתה - צילומים משנות ה-40 |
חג שבועות שמח!
שעות פתיחה בחג השבועות:
שבת - 10:00-13:00
ראשון - 10:00-13:00
הירשם ל-
רשומות (Atom)