חניתה- חג המשק 77 שנים

חניתה - הסמל והאופרה הציונית הראשונה

בשבת הקרובה, ב-21 במרץ, תחגוג חניתה 77 שנים להקמתה. כן, כבר חלפו להם לא מעט שנים שבמהלכם קשיים אדירים וגם הצלחות גדולות, קליטה, עזיבה, קולקטיב והפרטה. אבל היא עדיין כאן, על הרכס הצפוני של הגליל המערבי, שוקקת חיים ויפה כמו תמיד.

אז, ב- 1938 סימלה העליה לחניתה  את שיאו של מבצע 'חומה ומגדל'. העלייה לקרקע במקום מרוחק ומבודד בלב אזור עוין ובעיצומם של 'המאורעות' עוררה רושם עז ביישוב היהודי, והפכה את חניתה לסמל לאומי של ההתיישבות החדשה בארץ ישראל. העליה לחניתה הייתה  לבין המפורסמות והידועות מבין העליות לקרקע בשנים אלו. בנוסף על המתנדבים הרבים, הגיעו לכאן גם כתבים וצלמים, ציירים ומשוררים שליוו את המבצע ואתם עוד אורחים רבים אחרים. הלהיטות להשתתף במבצע העלייה אחזה בישוב כולו וכולם ציפו בדריכות לגורלו ולהצלחתו של זה.

הנוטרים והמתנדבים בעלייה לחניתה 21 במרץ 1938

חניתה- בוקר העליה 21 במרץ 1938. תמונה מגלויה שיצאה לאחר העלייה לקרקע

עולים לחניתה

העלייה לחניתה יצאה לפועל בי"ח באדר תרצ"ח (21 במרץ 1938) עם שחר. המשימה הוטלה על קבוצת הכיבוש של ה'הגנה', ולצדם אנשי 'פלוגות השדה', 'הנוטרים' וכאמור,מתנדבים רבים מהיישוב.

יצחק שדה במרכז (מפקד יום העלייה) לצדו משמאל: משה דיין ומימין: יגאל אלון. התמונה צולמה בחניתה תחתית ביום העלייה. 

עד הערב הוקמו האוהלים, המטבח והצריפים, נמתחה גדר התיל והוחל בהכשרת הדרך ובהנחת צינור המים מן המעיין הסמוך; אך הקמת החומה עדיין לא הסתיימה והיישוב החדש נותר חשוף בחלקו. עם ערב עזבו המתנדבים והאורחים, ורק "פלוגת הכיבוש" ונוטרים מאנשי פלוגות השדה נותרו במקום, נערכים ללילה הראשון.

נוטרים בעבודה על הגדר- חניתה תחתית

ליל הקרב

בחצות הלילה, בחסות הסערה, תקפו כנופיות חמושות את היישוב מכל עבר. לאחר קרב ממושך נהדפו התוקפים ונסוגו אך שניים מבין המגנים נהרגו. הייתה זו הפעם הראשונה והיחידה שבה הותקף יישוב "חומה ומגדל" מיד לאחר הקמתו. 
ליל הקרב הקשה השאיר את חותמו. יעקב אורלנד כתב למחרת היום את שירו "חניתה" שזכה להלחנתו המידית של מרדכי זעירא.

חניתה תחתית 1938

את השיר הבא, כתב ש. שלום (שלום יוסף שפירא) סופר, מתרגם ומשורר, ימים ספורים לאחר הקרב.

את מילות השיר קיבל לידיו מרק לברי, מלחין ומנצח, מיצחק שדה שהזמינו להתלוות אליו לנסיעה  לחניתה (תחתית) בימים הראשונים לעלייה. מכיוון שלברי נאלץ להישאר זמן מה  במחנה (בשל היריות באזור) הגיש לו ה"זקן"  את שירו של ש. שלום "חניתה", בתקווה שאולי ילחינו בזמנו הפנוי. ואכן, לברי שנותר ללא מעש, מלחין אותו בו במקום, כשאליו  מצטרפים, בשירת מקהלה, הבחורים והבחורות שהיו במחנה וקולות הסלסול שנשמעו מרחוק מעניקים לו השראה. 

"מולנו היו ערבים", מספר לברי, בהקלטה נדירה שבה הוא מספר על הלחנת השיר "חניתה" (אותה תוכלו לשמוע באתר העמותה למורשת מרק לברי ), ..."ותמיד ששרנו פראזה אחת...אז פתאום אנחנו שמענו מרחוק... סלסול כזה ערבי. אנחנו כל כך התרגלנו שתמיד עשינו הפסקה, זה היה כאילו משחק, אבל המשחק הזה נעשה מאוד רציני כי זה נשאר אצלי בקומפוזיציה"...

חניתה והאופרה העברית הראשונה

מילות השיר "חניתה" שהלחין מ.לברי  והמחזה שכתב  ש. שלום בעקבות השיר ("יריות אל הקיבוץ" 1940), שימשו את לברי כבסיס להלחנת האופרה הראשונה בעברית בעיבודו של מקס ברוד. האופרה "דן השומר" (במימון הקרן הקיימת לישראל) הועלתה לראשונה ב-1945  ע"י האופרה העממית הארץ-ישראלית בתאטרון "מוגרבי" בתל אביב, כשלברי מנצח על הופעת הבכורה.

האופרה הציגה למעשה את ההווה הארץ- ישראלי של אותה התקופה. היא מתרחשת בקיבוץ כלשהו, המזמן מעצם טבעו את הדרמה המתבקשת בין הפרט הנאבק בעצמו ובחברה לבין הקיבוץ הנלחם על קיומו , בשנים שלפני קום המדינה. וכמו בכל אופרה, גם כאן, המשולש הרומנטי בין דן (השומר) לבין אפרת (אשתו) ונחמן (חברה לשעבר) מניע את העלילה. 

מאז הופעת הבכורה ב" מוגרבי", עלתה "דן השומר" עוד 33 פעמים במקומות שונים, עד שנשכחה.

ובכל זאת, היא מוכרת  לרבים בעיקר בזכות השיר "חניתה", ששרה המקהלה בקטע הפותח את המערכה השלישית. בדיוק כאותה מקהלה מאולתרת ששרה אז בחניתה תחתית, כשברקע קולות היירי לצד סלסולי הזמר של השכנים הערביים.

בשבוע הבא- על הציורים, הסרטים ועל השם "חנותא"